<h1>תשובות הרמב"ם ח"ב סימן שכ"א</h1>
<h2>דף סז.</h2>
שאלה. ילמדינו רבי' במה שנהגו בו אנשי דמנהור ואשר סביבותיה בדין הטבילה, כי הנשים מקצתן בלתי טובלות, ומוצאות להם קצת עלילה להתעולל בה, והוא אומרם כי בעליהם אינם מבקשים מהם לטבול, והם מרוצים בהם בהיותם בלתי טובלות ואינם חוששים על זה, ואינם מניחים אותנו לטבול בשום פנים, והואיל והבעל מרוצה מזה לא נפסיד את כתובתינו. יבאר לנו האדון את כל זה. גם ענין כיצד יתנהגו הנשים בטבילתן. ושלום הדרת אדונינו ומורינו ירבה לעד. תשובה. חזקו ידים רפות וברכים כושלות אמצו (ישעיה ל"ה). רצוי האנשים והסכמתם על הזנות לא יותר בזה, כי ביאת הנדה בשלא תטהר במי מקוה זנות היא, והנשים הפסידו כתובתן בזה, ואין להם על הבעל מאומה בשום פנים מעולם, עד אשר תשבע האשה שהיתה טובלת כדת ולא חששה לרצון בעלה והסכמתו. ואל תחשוב כי זה הענין הוא מצד התקנה שתקננו. אמנם ראוי הוא כפי דין תורתינו הקדושה. אמנם התקנה בפרסום זה עד שיהיה התראה לנשים, הוא שראוי למנות כל אשה ז' ימים נקיים אחר הפסק מקור דמיה, ותטבול ליל ח' במי מקוה, ואז תהיה מותרת לבעלה. ואין הבדל אם תטבול בנהר נילוס, או בנקע מנקעיו, או בבריכה, או במקוה מי המטר, או בבור מן הבורות, כשיהיה המקובץ מן המים שיעור אמה על אמה ברום שלש אמות, או שיהיה בשטח שלו מים כשיעור הזה עם היותו יותר רחב, ולא יהיו נשאבים בכלי. וראוי לפרסם כל זה. ושלומך ירבה. וכתב משה. זאת התשובה היא דת משה רבינו אשר נתנו הב"ה על ידו, וכל המאמין בתורה ופירושה לא יעבור על הדבר הזה. וכתב יצחק בר ששון הדיין נ"ע. ואני ג"כ מסכים לתשובה הזאת, בהיותה ראויה כדת מרע"ה. וכתב שמואל הלוי בר סעדיה הלוי נ"ע.
